פסק-דין בתיק ת"ק 10307-08-08

בפניי תביעה כספית.

יש לציין, כי באופן חריג התנהלו מס' דיונים בתיק זה ובמהלכו שמע ביהמ"ש עדויות של שני שמאים מטעם שני הצדדים.

התובע הינו נגר והוא התבקש לבצע מס' עבודות עבור הנתבע.

העבודות כללו: ארון בגדים, מיטת נוער, ארון טואלט, שידה, ספרייה ושולחן מנהלים.

סוכן בין הצדדים על מחיר של 17,000 ש"ח ושולמו 6,000 ש"ח על החשבון.

את יתרת הסכום של 11,000 ש"ח סרב הנתבע לשלם לתובע על רקע טענתו שהתובע לא סיפק לו את מה שביקש, שכן מדובר בשינויים בצבע וכן מדובר בעובי של הריהוט לא במה שהוסכם עליו.

לטענת התובע, הסיבה לשינוי הצבע היתה שימוש בחומר ניקוי הספרייה אשר לא היה מקום להשתמש בו.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת שמאית של השמאי עבאס פראג' אשר אף העיד בביהמ"ש ואשר טען כי עלות היצור של הרהיטים היה 17,000 ש"ח ומאחר והתובע נאלץ לפרק את כל הריהוט ולקחת אותו בחזרה לנגרייה, כאשר הנתבע סירב לקבל אותו, מדובר בסכום של 1,800 ש"ח בלבד.

ניתן למכור את הריהוט במקום אחר בסכום של 3,040 ש"ח, כך שהנזק שנגרם לתובע הינו 15,760 ש"ח.

לא אחזור על כל הגלגולים בתיק זה ועל ההוצאות שנגרמו לתובע שנאלץ להעיד גם את השמאי וגם את אחיו ללא התייצבות הנתבע, ורק אציין כי אפשרתי בסופו של דבר לנתבע להגיש חוות דעת שמאית וחוות דעתו זו ניתנה ע"י השמאי מר סאמי חוראני, אשר טען כי ישנם שינויים בעין בצבע וכי העובי הוא 2 ס"מ ולא 5 ס"מ.

על חוות דעת זו נתן התובע תגובה מאוד מאוד מפורטת וטען, כי אין כל בסיס לחוות הדעת ויש לדחות אותה.

עברתי על חוות הדעת השמאיות ועל הראיות בתיק זה.

לא מצאתי פגם בהתנהלותו של התובע ולא מצאתי כי לא נהג כנגר סביר בנסיבות העניין.

עדותו של השמאי מטעם התובע התקבלה על דעתי הרבה יותר.

מדובר ברהוט שהתובע נאלץ לפרק ולהעביר לנגרייה ומטבע הדברים לא ניתן לעשות בו שימוש וגרם לנזק.

לא הוכח לי כי הריהוט דהה כתוצאה מרשלנות של התובע, מה גם שעל פי חווה"ד השמאית מטעמו של הנתבע ניתן היה בעלות של 200-300 ש"ח להסדיר את נושא הצבע.

לא התרשמתי גם שהיתה הסכמה על 5 ס"מ עובי וגם בעניין זה אינני נותן אמון בעמדת הנתבע.

אני סבור שדין תביעה זו להתקבל, אם כי אינני יכול להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר הנתבע שילם 6,000 ש"ח, לא קיבל כל תמורה וכי החומר הוחזר בסופו של דבר לתובע, אם כי גם התובע לא יכול לעשות בו שימוש מעבר לאותו סכום שצוין בחוות הדעת השמאית.

אני סבור שהאיזון הנכון תהיה פסיקה של סך של 11,000 ש"ח, שהינו הסכום המקורי בגין ההזמנה, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מ- 8/2007 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת 2,000 ש"ח הוצאות משפט שנגרמו לתובע בתיק זה.